דף הבית >> מאמרים >> מדינת קראלה-מסע אחר
כתבה – מסע אחר מאת רוני פרצק
מדינת קראלה (alareK), בקצה הדרום-מערבי של הודו,
לבין ישראל של היום, ועוד יותר בין נופי המדבר
השלווים של בית לחם, ירושלים ועמק הירדן, המצוירים
בחוברות הקומיקס שמגלגלות את תולדות הנצרות
באותיות שפת המליאלם המפותלות, לבין הארץ שנדמיתלנוצרים הרבים החיים בקראלה כמחוז החפץ וכגן העדן
של הדמיון.
לכל אחד גן העדן שלו, וקראלה - על נופי הלגונות
ודקלי הקוקוס הנפרשים כשטיחים סבוכים של ירוק עד,
על גלי הים המלחכים במתינות חולות לבנים, על השקט
ומיעוט התיירים ועל שפע הפרות והתבלינים שהיא
מציעה - קראלה בהחלט מספקת דימוי של גן עדן.
זה אלפי שנים מהווים התבלינים - ביניהם הל, פלפל,
קינמון, מוסקט וזנגוויל - מוקד משיכה עבור סוחרים
ממזרח וממערב: מן המזרח הקדום, מן האימפריה
הרומית, ממצרים, מתימן, מסוריה, ממזרח אסיה (בעיקר
מסין) וממחוזות אירופה הגיעו ספינות רבות לנמלים
העתיקים של שפלת מלבאר (rabalaM): נמלי קולאם
(malloK), קראנגאנור (eronagnarC), אלפורה
(ahzuppalA), קוצ'י (ihcoK) ונמל קויקוד
(edokihzok, כיום קאליקט, tucilaC), שאליו הגיע
וסקו דה גמא ב-8941. כולם נמצאים בתחומי מדינת
קראלה המודרנית, מזיגה של שלוש ממלכות שהתקיימו
בהודו של שלהי ימי הביניים: טרוואנקור
(erocnavarT), מלבאר וקוצ'י, הידועה גם כקוצ'ין.
 
יהודים על מים סכורים
על אחת האוניות שעשתה את מסעה לקראנגאנור בשנת 52
לספירה היה גם השליח תומא הקדוש. זו היתה, כנראה,
ראשיתה של הקהילה הנוצרית הענפה במקום. על פי
האגדה, הקים תומא בשפלת מלבאר הפורייה שבע כנסיות,
שסביבן החלה נצרות דרום הודו להתפתח. יש הטוענים
כי נוצרים נטו להתיישב במקומות שבהם כבר היתה
קהילה יהודית. חיזוק להשערה זו נמצא בסיפור שלפיו
יחד עם תומא הפליג גם סוחר יהודי, שהצטווה לבנות
לקהילה המקומית בית מקדש שיהיה יפה יותר אף מזה
שבנה שלמה המלך.
על פי סברה מקובלת, הגיעו ראשוני היהודים לדרום
הודו בספינותיו של שלמה המלך. מאוחר יותר הגיעו
יהודים להודו בתקופת גלות בבל; אחרים, כך מסופר
בספרי נוסעים, נמלטו למלבאר לאחר חורבן בית שני,
וגל נוסף הגיע במאה הרביעית. עם הכיבוש הפורטוגלי,
בשנת 849, הגיעו משפחות של פליטי גירוש ספרד
ופורטוגל לקראלה, דרך אירופה ואסיה. הגירה זו יצרה
הפרדה בתוך הקהילה: הוותיקים נקראו מלבארים, שם
שאמור היה להעיד על שייכותם העמוקה למקום; החדשים
כונו פרדסים, כלומר זרים.
רוב היהודים התרכזו באזור קראנגאנור הצפוני
לקוצ'ין. הם התיישבו וחיו גם במקומות נוספים בחבל
הארץ - כך מעידים נוסעים במאות 13-ה וה-41, בהם
מרקו פולו והתייר המוסלמי הגדול אבן בטוטא. שניהם
חקרו את קראלה דרך הפלגה בנתיבי המים הרבים
המקשרים בין קאליקט לקווילון (nolliuQ), נתיבי מים
שמהווים לעתים דרכי תעבורה יחידות בין חלק מכפרי
האזור, הבנויים על איים קטנים.
נתיבי מים אלה הם המים הסכורים (retawkcaB): הם
כוללים 27 שפכי נהרות, שבע לגונות ואינספור תעלות,
בהן טבעיות וכאלו מעשה ידי אדם. האזור הנרחב
ביותר של מים סכורים משתרע בין קוצ'ין לאלפורה,
ושטחו יותר ממאתיים קילומטרים רבועים.
 
בתי כנסת בקוצ'ין העתיקה
יהודי קראנגאנור נהנו על פי רוב ממעמד חברתי איתן:
בראשית המאה 11-ה העניק השליט ההינדואי של האזור
לוחות נחושת למנהיג היהודי יוסף רבן. על הלוחות
נחקקה רשימת זכויות בענייני פולחן וכלכלה. מעמד זה
לא נשמר על ידי השלטון הזר: יש עדויות על התקפות
שעברה קהילת קראנגאנור בידי המורים ב-1251; 1565-ב
גורשו היהודים מקראנגאנור בידי הפורטוגלים. עד
היום נחווה גירוש זה כטראומה, המושווית לעתים

לגלות מארץ ישראל ולחורבן הבית. רוב יהודי קראלה
יימנעו מביקור בקראנגאנור, ואם בכל זאת יגיע לשם
יהודי, הוא יקפיד לא להישאר במקום לאחר השקיעה.
 

פסטיבל מספרי סיפורים
חול המועד סוכות
27.9.2018 בשעה 16:00
לפרטים נוספים כנסו ל"עידכונים שוטפים"



כנס תרבות 16.8.2018
האירוע יתקיים במרכז
מורשת בני ישראל, 

רחוב הרב רפאל
אנקואה 7 
חיפה
לפרטים נוספים ראו בעידכונים שוטפים



 







 




 
לייבסיטי - בניית אתרים